אני כותב לכם בתור הורה,

כותב לכם בתור מטפל ומאמן,

כותב לכם בתור אדם!

הרבה פעמים שאני יושב עם הורים, הם עוסקים המון ב"בעיות של הילד",

אחד הדברים שאנחנו עושים מיד הוא לזהות ולראות איך אנחנו בתור הורים תורמים ל- "בעיות" של הילד.

לא כל ילד שבוכה, זקוק לפסיכולוג, לא כל ילד שמתפרץ בבית חייב כדור, ולא כל ילד שלא משחקים אתו בבית ספר, חייב חונך צמוד.

ילד שמתפרץ על הוריו או בוכה מכל שטות או מקלל אותם אינו זקוק ברוב המקרים לטיפול.

הוא כן זקוק להכוונה, לחינוך הורי, לזמן הורי ולגבולות.

כשילדכם מקלל אתכם זו זכותכם וחובתכם להעמידו במקום!

לא תעשו כך הנושא רק יגדל. הנושא יצא משליטה ואתם תגיבו בזעם, קללות וברוב המקרים תגדילו את הבעיה.

הגיבו שהעניין עוד קטן בשקט ובנחרצות!

שרטטו לו את הגבול, את ההתנהגות המצופה ממנו בכל שלב. (בבית, בהסעה, בסרט וכו) 

חשוב מאוד לעמוד אחרי המילה שלכם – 

אמרתם שהולכים בשמונה בערב- תזכירו לו 5 דקות לפני ובשמונה ממשו את החלטתכם!

אני נשאל המון למה הוא כועס?

הסיבה האמתית בגללנו, בגללנו ההורים – הילד פשוט הבין עם הזמן, שפעולות כעס, רוגז, זעם הבעת תסכול פשוטה משתלמות לו ולכן הוא מתנהג כך.

ולכן ביכולות שלכם גם להפוך ולשנות את ההתנהגות הזו.

היו עקביים ורגועים שהוא כועס אך החלטיים, נתחו עם עצמכם היכן הוא הולך לכעוס, 

עזרו לו לסיים דברים בכך שתאמרו – "שים לב הזמן הולך להיגמר ועוד 5 דקות נצא".

או לחלופין – "לאחר סיום המשחק במחשב יגיע תורו של אח שלך, לאחר שהוא מסיים, שוב יגיע תורך" וכו .

לא משנה לאן אתם שולחים את ילדיכם הדרך הנכונה והאמיתית להשפיע עליהם היא אצלכם, היו איתם יותר, חנכו אותם יותר, 

הציבו גבולות של נכון ולא נכון, מותר או אסור.

חזקו אותם על התנהגות טובה, וכמובן הוסיפו כמה שיותר חום ואהבה.

זכרו עזרתו של גורם חיצוני מוגבלת בזמן ובמרחב

הבינו, אתם המטפלים הכי טובים של ילדכם!