הילדים של מרכז שבילים באים אלינו מכל מיני מקומות,

מכל מיני סיבות, אך לכולם רצון וכמיהה להיות מאושרים יותר.

אני תמיד מזכיר להורים, לילדים, לנערים כי אחת הסיבות להיותנו כאן,

היא ההבנה של כולנו שאנו רוצים שינוי – ממה שיש עכשיו, אל מה שיכול להיות.

לחזור להיות רגועים יותר, נעימים יותר, משוחררים יותר.

לחזור להרגיש טוב בתא המשפחתי, עם חברים ובכלל עם עצמנו.

אז איך עושים זאת?

ראשית-

אין רק דרך אחת שאותה יש לקדש, אלא עלינו להתבונן טוב ולעבוד עם הילד, דרכו ולא להוביל למקום שהוא לא רוצה ללכת אליו.

שנית – 

עלינו לשחרר את עצמנו ואותו מפחדים ישנים, ממחשבות מגבילות ולתת לו להתמודד מול המציאות ובעיקר מול עצמו בתוכה, לבד.

חלק מתהליך השחרור מבחינתי הוא ההבנה כי דברים מסוימים כבר לא משרתים אותי, כבר לא עוזרים לי יותר, עלי להפסיק לכעוס על עצמי ועליהם ורק לראות זאת.

כשהילדים עושים זאת האושר חוזר לחייהם.

אחר כך דרך התבוננות בטבע אנו רואים כי הכל משתנה, שום דבר לא אותו דבר ולכן גם אני משתנה (הנער, הילד) ואולי פעם הייתי בכיין, צעקן, מרדן, כעסן, אבל עכשיו, כאן, ברגע הזה אני בוחר להשתנות.

שלישית- 

אני מסתכל מה כרגע "חולה " או חלש או קשה ומטפל בבעיה שלפני וזאת שלאחריה כך שאם כרגע הקושי מתבטא בבכי – 

אני לא נוגע בבכי בכלל, אני כן מדבר על העתיד ומציג תמונה שמחה יותר, אני כן מדבר על העבר ומשקף מה "הפעיל" את הבכי – ע"י כך חוזר האיזון מהר והקושי נעלם.

אך מעל הכל

אני חווה את החוויה עם הנערים,עם הילדים, אחד לאחד והרבה פעמים פשוט עומד נפעם מול כוחות הטבע המרפאים בדרכם המסתורית, המשלבים אדמה, רוח, עצים וצמחים ומאפשרים לכולנו להרגיש בבית להיפתח ולהיות מאושרים!.