ברצוני לשתף אתכם במעט מעולמנו החינוכי. 

נתחיל מהגדרת הכותרת, לשם כך איעזר בויוקפדיה, 

מהו ניהול סיכונים? 

ניהול סיכונים – הינו תהליך בו מזהים סיכונים, מעריכים את משמעות התרחשותם ונערכים להתמודד איתם. 

אני בכוונה מתחיל בהגדרה זו כי בתפיסתנו החינוכית עומד תהליך ניהול סיכונים וזאת כדי לעודד ילדים ובני נוער לעצמאות, 

להתמודדות עם סכנות מוחשיות או רגשיות,ואתגרים שלהם,( לא שלנו ), הנראים גדולים וע"י כך לפתח ביטחון עצמי ואומץ. 

הערה חשובה – אינני מתכוון להתריס ולו במעט על אף הורה ואף גוף חינוכי –

אלא רק לתת זווית אחרת על חשיבותם של האתגר ויכולת ההתמודדות והעצמאות בתהליך גידולו של הילד. 

בעת כתיבת שורות אלה נעזרתי במאמרה היפה של חנה רוזן, "ילדים מוגנים מידי", מצאתי בו קווים משיקים רבים.

נתחיל לדוגמה – בהתנסות קבועה, הקורית יום יום במרכז שבילים והיא הדלקת מדורה. 

אם ילד קטן ידליק מדורה לבד בשטח או עם חבר, הדבר יחשב כיום לטרוף מוחלט.

במרכז "שבילים", הם עושים זאת יום אחר יום כעניין שיגרתי במיומנות גדלה ובבטיחות גוברת, כל זאת ללא נוכחות מבוגר.

זה מתאפשר, מפני שהם רכשו מיומנות זו דרך התנסות שאפשרה את הסיכון וביצעו כלפיו הערכת תועלת סיכון ע"י הצוות.

הצוות של המרכז נמצא אך לא מתערב, ומבצע התבוננות על התהליך שבמהלכה הוא עוזר לילד להעריך את הסיכון ע"י הכוונה מילולית או התנהגותית. 

בפעילות מדורה גלומים יתרונות רבים, ישיבה ושיחה משותפת, הזדמנות להתנסות ולקיחת סיכונים לבחון את האש, את חומה את עוצמתה. 

העיסוק במדורה מאפשר לילדים ללמוד אחריות, הסיכון קיים ( צריבה ,כוויה וכו ) אך התועלת רבה יותר. 

קחו רגע למחשבה בנושא זמן הורי:

כמה זמן אתם סביב ילדכם?, עד כמה אתם משחררים את החבל?, עד כמה אתם מאפשרים התנסות ולמידה?. 

באיזו קלות אתם זמינים לכל בקשה או גחמה?. 

בדקו רגע באומץ איך זה היה בילדותכם ?

האם מישהו ארגן לכם הכול?, הסיע, החזיר, קנה, לקח הביא וכו'?

מדוע אנחנו מתנהגים כך?  

כנראה עקב פחד או חשש שמא משהו יקרה להם – מובן, אך גם מוגזם. 

איך השתלטו עלינו כל הפחדים האלה של סוכני ביטוח, עורכי דין, אנשים זרים ועוד?

חישבו רגע מה איבדו הילדים שלנו בדרך, ברגע שאנחנו עוטפים אותם, מגוננים מידי, לא מאפשרים התמודדות, התנסות. 

אני קורא לזה אובססיית הבטיחות – נתנו יותר מיד כוח לאנשי הבטיחות והביטוח, 

וקדשנו את תורתם האומרת היזהר מכל דבר, הכול מסוכן – רוץ ורכוש לך ביטוח. 

וכך אנחנו מגדלים את הילדים בתת מודע של הימנעות וחשבונאות מול הסוכן ולא חינוך ומתן כלים מול הסיטואציה והדרך להתנהל מולה.

האובססיה מדברת על כך שלילד אין כלים להעריך סיכון ושהוא אינו יכול להתמודד פיזית רגשית וחברתית בסביבת השווים שלו. ולכן אנחנו כל הזמן מגוננים עליו.

שכחנו שבעולם האמיתי, החיים מלאי אתגרים, אנשים, עסקים, חברות, חברויות, התמודדות רגשית חברתית וכו'.

חשוב להבין כי אתגר וסיכון חשובים להתפתחות התקינה של הילד. 

חלק מההתבגרות היא תהליך של ניהול פחדים ופיתוח כושר קבלת החלטות. 

משחק מאתגר לילד הוא מעין טיפול בחשיפה, שבו הילדים מכריחים את עצמם לעשות דברים שמפחידים אותם כדי להתגבר על הפחד.

הפחד מגדיר את האני מחדש ומסייע בחיזוק הדימוי העצמי. 

מחקר שנעשה בנורבגיה ב2011, קבע שלילדים יש צורך חושי לטעום סכנה והתלהבות- 

הם לא צריכים לעסוק בפעילות מסוכנת אבל הם כן צריכים לחוש שהם נוטלים סיכון, כשזה מפחיד אותם ומאתגר אותם,והם מתגברים על שני האחרונים – הם גדלים נכון יותר. 

אחד מרכיבי ההתפתחות החשובים ביותר ע"פ המאמר – קשור לחקירה עצמית. כשילד נמצא לבד ופועל בתוך סיטואציה במרחב מסוים, 

הוא לוקח או מקבל אחריות מלאה על מעשיו ועל ההשלכות שלהם וזו חוויה מעוררת השראה בילד – אני רואה את השפעותיה משבוע לשבוע!.

הפסיכולוגיה האבולוציונית גורסת כי ילדים נולדים עם אינסטינקט המנחה אותם להסתכן במשחק – התמודדות עם סיכון = הישרדות. 

למעשה עם נייצר להם אתגר וניתן להם להתמודד לבד תוך תיווך מינימלי מקצועי ונכון, נוכל לחשוף אותם בהדרגה לקבלת החלטות, 

לניהול פחדים, ולהתמודדות בוגרת יותר עם בעיות. כשילד לא מתמודד עם פחד, זה האחרון עלול להפוך לפוביה. 

ראו –  יכול להיות שהחוויות שאנו חווים כרגע בסביבת הילדים כדוגמת התבדלות, נרקיסיסטיות,  חשיבה על העצמי, תרבות המייד ועכשיו,

חוסר יכולת לחוש אמפתיה לאחר, לחלש, מתרחשת גם בעקבות העדר משחק משותף, העדר בדיקת גבולות, הימנעות טוטאלית מכל סכנה, 

המחלישה את הילד וגורמת לו בסופו של דבר לא להאמין בעצמו ולכן להסתגר ולהתנכר.

הבינו – אי אפשר ליצור סביבה מושלמת לילד, סביבה בה לא יעונה לו כל רע, 

מי שחושב אחרת מזיק לעצמו ולילדו, החיים מלאי אתגרים, עלינו המבוגרים  להכינם לחיים אלה. 

מומלץ שההתנסות והתהליך יהיו בפיקוח ובקרה, כלומר לאפשר להם, לבקר, להכווין ולהדריך, אך לתת להם להיכשל ללמוד ולחוות.

סיכום להורים: 

חישבו על מה אתם רוצים מילדיכם כשיהיו גדולים – מהו אותו דבר יקר ערך שחשוב לכם שיהיה להם, יש שיגידו, כבוד, יש שיגידו כסף ומעמד. 

אני מבקש בשביל ילדי דברים פשוטים יותר – שבכל מקום שיגיעו אליו, יכבדו אותם, שהם יכבדו אחרים, שיזהו את כללי המשחק, 

שיחושו ביטחון, שידעו לקבל את ההחלטה הנכונה, שתהיה להם יכולת להתמודד ושיהיה להם טוב.

את הכלים לכך אני נותן כבר היום מתוך הבנה כי הם חייבים לתרגל אותם עוד ועוד.