חלק מעולמנו 

מוקדש באהבה רבה בשבילכם…

מוקדם בבוקר, האוויר עוד קריר, אני יוצא לשטח עם מיכל ( שם בדוי ) – הולכים בטבע ומדברים על החיים. 

לפנינו שעה וחצי עמוסה מכל וכל, בעיקר ממה שמיכל תביא, אילו רגשות יעלו ומתי, זאת לא אדע.

אנחנו חוצים פלג מים ומטפסים על ענף של עץ.

מיכל נהנית אך חשה מעט פחד לקראת סופו של הענף.

אני מנחה אותה לרדת למטה ולהיעזר בחבל לשם כך – היא נבהלת וטוענת כי אינה יכולה.

אני משיב – את צודקת.

באומרך שאת לא יכולה – את צודקת

ובאומרך שאת יכולה את גם צודקת!

הכל מתחיל, נגמר ונחסם אצלך בראש! – אני משיב. 

היא גורסת שהיא תיפול ושואלת האם ניתן לוותר, ולרדת מהענף כמו שבאה.

אני – אומר שהיא יכולה – אך זהו לא ענף, זהו מסלול חייה – כל פיצול ענפים זה אירוע בחיים כל שבר בגזע הוא שבר בחייה.

אני מזכיר לך תחנות שונות בחיים – איך בחרה גם אז לרדת למטה, איך נגררה, 

איך חייתה בפנימייה, איך הייתה במקומות הכי נמוכים של החיים, ושואל – האם היא מוכנה להיות בהם מחדש?,

האם היא מוכנה לשלם שוב את המחיר?

מיכל עוצרת – בוכה, מתיישבת ושוב בוכה דקות ארוכות.

אני אומר – כי אני לא מכיר שום דרך להגיע למעלה, להצלחה, לתחושה טובה של כבוד ונאהבות ללא היכולת לטפס למעלה.

מיכל נעמדת ואומרת כי היא יורדת דרך החבל, ומצליחה במשימה – אושר, כייף, סיפוק,

הכל מתערבב בטבע שמקיף אותה, הכל זז ונושם וחי סביבה.

קשה להסביר במילים מה דרך טיפול זו עושה לאנשים. – צריך להיות שם כדי לראות זאת בעיניהם

מאחל לכם שתבחרו נכון – שתעלו מעלה – לכו והגשימו חלום!