בעבודתי עם ילדים ובני נוער נוכחתי לדעת, כי אחת הדרכים לפתח אותם ולחזק אותם

היא העבודה דרך הדימוי העצמי של הנער – self-image.

נושא זה הוא כל כך חשוב, כי ממנו נובעות תפישות חיים והתנהגויות שונות של הפרט.

בעבודתי אני מכוון למקום הספציפי של המסוגלות העצמית – self-efficacy

ברצוני לשתף אתכם בקצרה על התרשמותי .

אנשי מקצוע רבים טוענים, שהצלחה של ילד בחיים, נובעת פעמים רבות מהדימוי העצמי שלו.

אם הילד חושב שהוא מוצלח – הוא יעז לנסות דברים חדשים, וגם אם ייכשל במשהו,

הוא לא יישבר מזה, הוא יהיה אופטימי יותר כלפי כל מה שקורה איתו,

ואף בקשרים הסוציאליים שלו, הוא יהיה יותר חזק ובטוח בעצמו .

כל זה לא יקרה כאשר דימויו העצמי של הילד נמוך – הילד יהיה פחדן, חסר ביטחון כלפי עצמו, חושד באחרים, לא חברותי, נפגע בקלות, לא מעז להסתכן וממילא לא ממצה את עצמו ועוד…

ילד שמרגיש שהוא מאכזב את אלה שאמורים לאהוב אותו ללא כל תנאי (הוריו)

יפתח דימוי עצמי נמוך, ותקרה אחת משתי האפשרויות הבאות:

1) ידכא את עצמו וישים את עצמו "בצד".

2) הוא עלול, חלילה, לחפש את החיזוקים במקום אחר, ולעיתים אף עלול לבחור

    בחברת ילדים בעלי השפעה שלילית והרסנית. 

אבקש לומר מס דברים על דימוי עצמי :

זוהי הדרך שהאדם רואה את עצמו, את מאפייניו ותכונותיו ביחס לחברה – דימוי עצמי ניתן לראות גם כמכלול התכונות והאפיונים שהאדם מייחס לעצמו.

כיצד מתעצב דימוי עצמי?

1.התנסויות אישיות-חוויות 

2.אינטראקציות בין אישיות 

3.התרבות בה אנו חיים 

נשאלתי לא מזמן ע"י זוג הורים: "מה אתה עושה שם בחוץ שכל כך מצליח? "

עניתי כי אין ערובה שזה תמיד יצליח וכי בעקרון אני עובד בשלושה רבדים 

א. אני יוצר הנאה ואחריה הנעה .

ב. אני עובד על הדימוי העצמי של הנער / ילד.

ג. אני נוגע כל הזמן במסוגלות העצמית שלו וע"י כך בונה את הדימוי העצמי האמיתי שלו.

על כל אלה אני מכניס תובנות מתחום האימון שמייצרות ביחד את השינוי. 

כמה מילים על מסוגלות עצמית:

גורם חשוב המשפיע על התנהגות האדם, הוא תחושת המסוגלות עצמית שלו, שמשמעה האמונה של הפרט ביכולתו להתמודד עם המטלה.

מסוגלות עצמית (self efficacy) היא אמונתם של אנשים לגבי יכולתם להצליח לפעול בסביבתם היום יומית הן אל מול מטלות והן אל מול שאיפותיהם האישיות. 

כלומר – מסוגלות עצמית, הוא תהליך הערכה, שיפוט ושליטה, היוצר אומדן הקובע כיצד האדם חושב, מרגיש, ומפעיל עצמו, ותורם משמעותית למוטיבציה, ולהישגים.  

לתפיסת מסוגלות עצמית יש השפעות התנהגותיות ורגשיות. אנשים המטילים ספק ביכולתם, ייטו להשקיע מאמץ מועט, ולוותר במהרה אם ייתקלו בקשיים, ויחושו חרדה רגשית שלילית במצבים שלתפיסתם אין להם את היכולת להתמודד אתם. יתרה מזאת, מסוגלות עצמית נוגעת לאמונתו של האדם ביכולתו, ולא לכישוריו האובייקטיביים.

גורם המוטיבציה היינו מרכיב חיוני והכרחי בתהליכי הלמידה והחניכה .

באמצעות הגברת המסוגלות, יתרחש תהליך העצמה, שהוא מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של יותר שליטה בחיים, בגורל ובסביבה, ושיפור מדדים התנהגותיים .

מעבר לכך הילדים מתנסים בשינויים במהלך הפעילות ובהתמודדות עימם = ילד שיודע לשנות ולהשתנות יודע להבדיל בין עיקר לטפל ויוכל מאוחר יותר להתמודד עם סיטואציות משתנות בחייו.

המסוגלות ניזונה משלושת  אלה :

א. התנסות אישית משוחזרת או ביצועי העבר – חוויות של הצלחה נוטות להעלות את הערכת 

    המסוגלות העצמית, בעוד שכישלונות חוזרים יחלישו אותה.

    ההשפעה הממשית שיש לחוויות האישיות על המסוגלות העצמית תלויה בתנאים

    בהם בוצעה המשימה ובתוצאות.

    לדוגמא, תפיסה של מסוגלות עצמית גבוהה, נוצרות בעקבות חוויות הצלחה של

    משימה שבוצעה, חזרה של משימה שבוצעה בתנאי אתגר.

ב. צפייה בביצוע של האחרים – התנסות חליפית המבוססת על ביצועי אחרים משמעותיים

   המהווים מודל אליו יכול הפרט להשוות את עצמו, ולהסיק ממנו מסקנות לגבי יכולתו האישית. 

ג. שכנוע וורבלי – ריאליסטי של אנשים אחרים, המתבטא בניסיונם של אחרים,

   לגרום לאדם להאמין כי הוא בעל יכולת, או אי יכולת, לבצע מטלה נתונה.

   השכנוע הנו גורם בעל השפעה בעיקר אם המשכנעים הם משמעותיים, כמו הורים,

   מורים ומדריכים .

לסיכום :

אתחיל בשאלה –  למה לדרוש מילדינו, למה להוות להם כר להתנסות? תשובתי: כדי שיבנו אתכם ביחד את הדימוי העצמי שלהם. העניקו להם תחושת הצלחה, סייעו להם ברגעי המשבר, אתגרו אותם! אל תפחדו לתת להם להתמודד זה רק יבנה אותם, את תחושת המסוגלות שלהם, ויעניק להם דימוי עצמי ועוז לטעות ליפול ולהמשיך גם כשאתם לא תהיו לידם .